יום רביעי, 13 במרץ 2024
הגיע הזמן להצטרף לצבא שלי - קריאה לכמרים ולבישופים
הודעה מאלוהי האב לאחות אמפולה מגבעת טֶפֵּיאָק, מקסיקו מיום 22 בפברואר 2024
[הודעה זו הוכתיבה לאחות בספרדית, וזו תרגומה שלה לאנגלית. שימו לב: הודעה זו כוללת מספר הערות שוליים. ההערות השוליים אינן מדוברות על ידי אלוהים. הן נוספו על ידי האחות. לעיתים הערת השוליים נועדה לסייע להבהיר לקורא את תחושת המשמעות של מילה או רעיון מסוים, ולפעמים כדי להעביר טוב יותר את התחושה של הטון של אלוהים כאשר דיבר.]
[מאלוהי האב]
לילדיי הפזורים ברחבי העולם – האל שלך מדבר אליך מהגבעה הקטנה והקדושה, טֶפֵּיאָק החדש שלנו.
הגיע הזמן, ילדיי, לקרוא לכם להתאחד עם הצבא שלי - הצבא שיצרתי ועיצבתי בשקט, במה שנסתר, במספר רב של ניסיונות, הקרבות וייסורים.
כמה גדודי קטנים יצרתי ברחבי העולם, בכל יבשת. כמכלים של מים טהורים כדי להעניק חיים לילדיי הרעבים והנטושים שלי. רעבים לאמת, רעבים לי - ונטושִׁים על ידי אלה שהפכו למכשול בפניי: בני הכמרים שלי, שאליהם נתתי את המנדט והמשימה לדאוג לצאן שלי, להגן עליהם ולהזין אותם במזון הקדוש שלי.
אבל הרועים האלה נרדמו ועזבו אתכם, ילדיי, רובם הגדול.
יש לי רועים נאמנים – שמחת לבי[1] – שמאוחדים עם ישוע שלי, עובדים ללא לאות כדי להנחות את הצאן שלי אל העדר שלי. ואיך הם נתעבים ונרדפים. יקבלו כתר של עינויים על עדות ועבודה זו לכבודי.
קולי עומד לרעם כדי לעורר את ילדיי הישנים[2], שיכורים מהעולם ושקרֵי השטן.
הם לא מזהים את הזמנים, הם לא מזהים את הקול שלי, והם חסרי תועלת לי.
אבל אני אעיר אותם ברעם קולי.
ילדיי, אתם הסובלים לראות את ההרס של הכנסייה שלי, לראות את העולם נשלט לחלוטין על ידי השטן וחבריו – הרימו את עיניכם ואת לבבכם אלַי, ילדים.
קראתם לי, ואני בא.
הייתם נאמנים, ועכשיו אני מראה לכם שאני אני האל הנאמן שלכם.
נאמן לדברי. נאמן לאמת שלי. נאמן לאהבתי אליכם.
באתי, ילדים, להשיב את מה ששייך לי.
באתי, ילדים, לתפוס בחזרה את מה שהשטן בגאוותו האינסופית רצה לקחת ממני.
באתי, ילדים, לכבוש מחדש את לבבכם ואת ליבות כל ילדיי.
הרימו עיניכם, ילדים, וחכו לי.
הרימו את לבבותיכם, הקטנים שלי, ובטחו בי.
הרימו את לבבותיכם ותראו אותי.
אל תפחדו.
אלוהיך קם למענך.
הישארו בי ואל תיראו.
[המשך ב-26 בפברואר 2024]
כתבי עכשיו, בתִי, עבור בני הכוהנים שלי[3].
אלה שבמקום להיות שותפי הקרובים ביותר שלי, כלי הציוד הצייתניים והנאמנים ביותר שלי, מנוחתי, הפכו למכשול גדול מאוד; נשמות של גנבים, הגונבות מבניי את מה שמגיע להם כיורשים ובהכרח: החסד שלי, ההדרכה שלי, האור שלי, הסליחה שלי. נשמות מרדות בקולי, נשמות עצלות. נשמות שאבדו אותי ולא מחפשות אותי. מתעמקות עוד ועוד בחושך הן מפנות את גבן לאורי.
הם יהיו יבשים ונבולים יותר מעץ התאנה שאררתי לפני שנכנסתי לירושלים.
במשך השנים גיזמתי ודישנתי אותם, מנסה להחיות אותם, אבל הם מסרבים לעזרתי.
עזרתִי. העזרה שאני שולח איך ומתי אני רוצה, כטל לבניי[4].
אוי לאותם הרועים שהם מכשול וחסרי תועלת לי.
אני נותן הזדמנות אחת נוספת; אני מעניק אותה לכם – הזדמנות אחרונה – שהושגה עבורכם על ידי הקרבת ותפילת אלה שבזיתם ונטשתם, הנשמות שלי הקורבניות – בתגובה להם אני נותן לכם הזדמנות אחת נוספת. אל תבזבזו אותה.
אחכה עוד שעה[5] עבורכם, אבל אם לא תגיבו, אם לא תקשיבו לי, אמשיך בתכניתי, אגרוש אתכם כדי שלא תגרמו נזק נוסף בחוסר המעש שלכם.
אני זקוק לעזרתכם, בניי. קראתי לכם; יצרתי אותכם לשעה הזו, שתסייעו לי ותסייעו לאחיכם. כדי לקחת אותי לנפשות הצמאות ביותר; כדי להגן על הצאן שלי, כך שבעזרתי ובסמכותי תצילו אותם מטפרי השטן. כדי לקחת את השלום והתקווה שלי לתוך החושך של הייאוש – כדי להאכיל את הצאן שלי, כדי לרפא אותם.
בניי, זו עבודה קשה מאוד. מתישה. הנחת חייכם בכל דקה, עם כל צעד ושעל.
אני זקוק לכם.
התעוררו, בניי.
ראו מה באמת קורה סביבכם.
צאו ממיאזמות האויב, מתבלבוליו ופיתוייו.
קולי ברור, ישיר. כן זה כן, ולא זה לא.
האמת היא אור.
בנים, אתם מוקפים בשקרים. שיקרו לכם. וספגתם שקרים אלה המזיקים כל כך מכיוון שהם מעלימים את האמת, ומכיוון שמטשטשים את אור האמת, כל מהותכם מוסתרת ואתם מתרחקים בקלות, והופכים לחסרי תועלת לאויב שלי.
אני צריך בנים לוחמים. כוהנים וחיילים.
חסרי פחד בקרב.
נתתי לך חרב[6] ביום שהוקדשת לי, לשירותי במקדשי. מה עשית איתה?
נתתי לך סטולה טהורה ולבנה. באיזה מצב היא נמצאת עכשיו?
וידיכם המוקדשות והמשוחות, למה השתמשתם בהן?
איפה האמונה שלכם, בנים?
במקום להיות הלהבה החזקה והבלתי ניתנת להשמדה שמחייה ומחממת אתכם והופכת אתכם לעמיתים אמיתיים שלי, הרשיתם לה להיכבות. אני רואה רק מעט להבה כאן ושם – כל כך ענייה וחלשה.
בנים, זו הסיבה שהחושך התפשט. מכיוון שאין אמונה בכוהנים שלי.
אמונתם הפשוטה והטהורה של הילדים.
אמונתם החזקה והעוצמתית של ילדיי.
אמונה נאמנה עד המוות.
האמונה שהיא אור וחיים.
הרשיתם לה להיכבות. בכם ובילדיי.
אתם אחראיים לכל כך הרבה חושך, בנים.
ואתם, הנקראים בישופים[7], שאמורים להיות אבות לבני הכוהן שלי, דוגמאות ומדריכים, הפכתם לגרועים בהרבה משדים, כי לפחות השדים מכירים אותי כאלוהים, למרות שהם שונאים אותי.
אבל אתם זנחתם אותי וניצלתם אותי[8] למטרות שלכם עצמכם.
אוי לכם. אוי לכם אם לא תכירו בהזדמנות האחרונה הזאת. אם לא תשובו אלי, אם לא תכירו באשמתכם ובאחריותכם.
כן, אתם נושאים אחריות נוראה. ענקית. ואני אפקוד אתכם על כך.
איש אינו מתעלל בי.
אף אחד לא מנצל אותי.
אתה כל כך מסונוור שאתה אפילו לא רואה איך משתמשים בך ומניפולציות עליך.
אני מדבר אליכם, בניי, שהייתם פעם כנים בעקבותיי.
אני חייב לתקן אותך – זו רחמים.
אני חייב להעיר אותך – זה רחמים.
אני חייב לזעזע אותך - זאת צדקה.
אני אביכם. ויש לי רחמים. אבל גם אני המלך שלכם ואני דורש את נאמנותכם ואת הציות שלכם.
ואני האלוהים שלך. אל תשכחו זאת.
וכאלוהים יש לי זכות לכל דבר. שאתם נותנים לי הכל.
חשוב מחדש. הקשיבו לקולי. המילים האלה שאני נותן לך עכשיו כדי להראות לך מה אני צריך ממך עכשיו.
לא רק הרשית לעשן של השטן לחדור למקדשי; אלא אפשרתם לצבא שלם של שדים לתפוס את מקומכם.
ואפשרת לנכשל לשבת על כיסא פטרו שלי – זה שמבצע את הבגידה הגדולה שתשאיר את הכנסייה שלי חרבה.
ואתה אפשרת זאת.
ואתה נושא איתך את האחריות הנוראה של העבירה הנוראית הזו כלפי, האלוהים שלך.
עזבת אותי ועזבת את הקטנים שלי. ועזבתם את ישוע שלי.
אוי לך.
בניי, תקשיבו לי עכשיו. פנו אליי עכשיו. השאירו מאחוריכם את הקריטריונים שלכם וקבלו את האור שלי. אתה בחושך ואתה אפילו לא מבין זאת.
אבל אני, האלוהים שלך, יש לי רחמים.
אני, אביכם הטוב, מרגישים חמלה על העיוורון שלכם, הרעב והעירום שלכם. ואני מציע את המילים האלה שלי לכם כדי שבתוכן תשמעו אותי; איתם תלבשו ובאמצעותם תיזוננו.
מהרו, בניי. אין יותר זמן.
אני צריך שתהיו לגמרי שלי.
אל תתנגדו לקולי, בניי.
אני מדבר אליכם כאביכם.
אבל בקרוב אדבר ככל יכול ואלוהים אחד בלבד. ה' צבאות.
זה שהוא.
היחיד.
אף אחד לא יכול להתנגד לקול הזה.
לפני הרעם ההרסני הזה, שימוטט, יפיל כל נוכחות של האויב וכל מי שבחר בו על פניי; אני נותן לכם את ההזדמנות האחרונה הזו.
מזכיר לך את הפתגם הידוע[9], “מי שרץ עם זאבים, לומד איך לנבוח.”
לא הכרתם את הזאבים שמקיפים אותכם. קיבלתם אותם כרועים אמיתיים. ובמקום לדבר רק את דברי, האמת שלי, הרשיתם להם לנבוח והתחלתם לחקות גם אתם אחריהם.
קום, בני. היכון.
התעוררו.
הילחמו. הגנו על מה שהאמנתי לכם.
זו הקריאה האחרונה. אני רוצה אותך בצבא שלי.
עכשיו.
יש לי תוכנית, אל תפריעו לי.
אל תפריעו לי.
זכרו שאתם משרתים. שאנכם בניי. וכך, אתם חייבים לי ציות ונאמנות.
ברגע שתקומו, הרימו את הכמרים האחים שלכם.
זכרו שאני ראשכם. אני זה שמחבר אותךם. אני המנהיג והקפטן שלךם.
השעה שלךם חלפה[10]. ושלי מתחילה עכשיו. שעתי. השעה בה התוכנית שלי נחשפת כפי שהיא – אינסופית, עוצמתית, בלתי ניתנת לערעור. זוהרת.
במשך שנים הייתם חירשים לקולי שדובר בקולות הקטנים האלה - מפוזרים ברחבי העולם ובכל תקופה של הכנסייה, לטובת כל ילדיי.
דחתה אותם, תוך התחשבות בהם כמיותרים, רק בדמיונם של מוחות לא יציבים.
אבל עכשיו אני מאחד את הקולות האלה בקולי הרעם.
קולי ירעים עד קצות כל הבריאה.
קולי יגיע למעמקים העמוקים ביותר.
כל מה שקיים יחוש את רעם הקול שלי.
רק אני יכול לומר “די!”[11]
המספיק הגדול שמביס את מעשי השטן.
אני האלוהים שלךם אגיד זאת.
ואני קורא לך שוב לתפוס את מקומותיךם בצבא שלי ושעם אני הרים את הקול בצעקה גדולה זו.
מחכה לך, בני. עוד שעה אחת.
די.
חיכיתי לכם הרבה זמן ואין יותר זמן.
סדרו את בתיהם, בני.
אני בא.
ואבקר כל אחד מכם.
האם אתה מוכן לביקור הזה שלי? לא.
זו הסיבה שאני מגיע להעיר אותך. כדי שתכינו את עצמכם.
כדי שתזכרו את אבא שלכם ותזכרו את הייעוד האמיתי שלכם.
בנים, קומו.
עכשיו.
התוכנית שלי מתקדמת ללא הרף. תוכנית של רחמים וצדק. תוכנית של טוב ועוצמה.
התוכנית שלי לכבוש מחדש את ילדי, הכנסייה שלי ואת כל הבריאה שלי.
תקשיב לי, בני.
קומו.
אבא שלך, אביך שאוהב אותך.
האדון והאל שלך.
הוא היה, הוּא וְיָבוֹא.
אָמֵן.
אני בא.
[1] הרגשתי במילים אלה את אהבתו הגדולה ואת גאוותו האבהית על כך שהוא רואה את נאמנותם של בניו אלו. מספר פעמים תפסתי שכאשר מדברים על הכמרים הנאמנים שלו, הוא עושה זאת באהבה מיוחדת מאוד.
[2] התייחסות לכמרים שלו שאינם מודעים למה שקורה באמת בעולם ובכנסייה.
[3] המילים האלה מכוונות לכמרים ולבישופים שממשיכים להיות “ישנים”. מילים קשות, מאוד קשה לכתוב ושומע. אבל הם מראים את החשיבות הגדולה של הכוהנות שלהם לתקופות אלו ועד כמה שיתוף הפעולה המלא שלהם נחוץ לטובת כל ילדי האל. וכמה כואב לאבא שלא תהיה לו הנאמנות המלאה שלהם. יש אהבה עצומה מאחורי המילים האלה.
[4] הוא מתייחס לסוגים שונים של חסדים כמו התגלויות, חיזיונות, גילויים, דיבורים וכו', שהוא שולח ישירות כדי לעזור לילדיו ובפרט כדי לעזור לכמרים שלו, כעזרה בעבודתם, כעידוד, כאשור, כהדרכה, נחמה וכוח.
[5] הבנתי את זה בתור זמן קצר מאוד.
[6] חשתי שהחרב הזו היא סמל לסמכות שניתנה להם ולעובדה – כלי נשק הכרחיים כדי להילחם ביעילות בשטן. ראה גם אפסים ו':17.
[7] הביטוי הזה הפתיע אותי מאוד, כי הוא יכול להישמע מזלזל, אבל חשתי שזה בעצם קריאה לתשומת לב, לשקול מחדש מה זה באמת אומר להיות בישוף. כמו הצדה של ה"תואר" כדי להתמקד במהות.
[8] קשה לי למצוא את המילים לכל הכאב והאינדignation האלוהית שחשתי כשדבר הזה נאמר.
[9] זהו ביטוי ידוע בספרדית, בו הוכתה ההודעה הזו, "El que con lobos anda, a aullar aprende." לא מצאתי מקבילה קלה שיכולה להתאים באנגלית.
[10] כלומר השעה – הזמן – שניתנה להם למלא את עבודתם כמדריכים ומגנים על בני אלוהים ועל הכנסייה. ועכשיו זה מגיע לסופו כי בהינתן חולשתם במילוי העבודה הזאת, כבר לא מספיק להילחם בכוחות האויב, והתערבות ישירה של אלוהים – השעה שלו – נחוצה. לפחות כך הבנתי את זה.
[11] מילים שנאמרו בסמכות גדולה ובעוצמה. הביטוי שהוא השתמש בו בספרדית הוא "Basta!", שזה חזק ומביע יותר מאשר “מספיק”.
הערה: כפי שקורה לעיתים קרובות, הקריאות מהמיסה של היום שלאחר מתן אחת ההודעות האלה, נראות כאילו הן מאשרות את מה שהוכתה. לפעמים בצורה ברורה מאוד, ולפעמים בעדינות יותר. הקריאות ל-27 בפברואר (שלישי בשבוע השני של הצום) היו:
ישעיהו א', 10, 16-20
“שמעו את דבר ה', שרי סדום! הקשיבו לתורתו של אלוקינו, עם עמורה! רחצו ושובו; הרימו מעליכם תועבות עיניכם; חדלו לעשות רע, למדו היטב לעשות טוב. דרשו משפט, הצילו חלשים, דינו את יתום ואלמנה. באו נא וְנִרִיבָה, נֹאמַר ה': אם יהיו חטאֵיכֶם כְּאַרְגָּמן – כְּשֶׁלֶג ילבנו; אִם־דְּמוּ כְּתּוֹעֲפָה, כַּצֶּמֶר יבהרו. אַךְ אם תאבו ושמעתם, טוב תאכלו את טובה של הארץ.”
מזמור נ', 8-9, 16bc-17, 21, 23
“לא על זבחך אוכיחך, כי עולותיך לפני כל־עת. לא אקח מביתך שור, מעגלותיך לא ארצה. למה תספר חוקיי ותשם בריתִי בפִּיךָ ואתה שנא תוכחה והשלכת דברי מאחריך? הֲכִי תַעֲשֶׂה וְאֵרֹב לך, אוֹ אֱמֹר אַתָּה כָמוֹנִי. הנה אני נִגְלֶה לְפָנֶיךָ, ואשים דברי לפני עיניך. זבח תודה יכבדני ודרך ישׁור יראה לי תשועתי.”
יחזקאל י"ח:לא
“הֵסִיר מֵעָלֶיךָ כֹּל דְבָרַי הַנּוֹאֲפִים, נְאֻם יהוה, וְעָשִׂיתָ לְכָה עִמִּי לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חָדָשׁ.”
מתי כ"ג:א-יב
ישוע דיבר אל ההמונים ואל תלמידיו לאמר, “הסופרים והפרושים יושבים על כיסאו של משֶׁה. לכן כל־מה אשר יֹאמְרוּ לכם שמרו ועשו אותם; אבל מעשיהם אל תעשו. כִּי אומרים הם ואינם עושים. קושרים הם מַטָּלִין כבדים וחֲרֵדִים, ומניחים אותם על בני־אדם, אך בעצמם לא ירימו אתם באצבע. כל מעשיהם נעשו כדי שיראו אותם; מרחיבים הם תפילתם והציצתם מאריכים. אוהבים הם ראשׁוֹנות בשֻּלְחָנוֹת, ומושבות בכנסיות ובברכות השוקים, ושמועות ‘רבי’ להקרא.” אך אתם אל תקראו לכם רבי; כי אחד הוא מורה שלכם והכול אחים אתם. ואב לא תִקְרוּ על הארץ, כִּי אחד אביכם אשר בשמים. וגם רֵבִי אַל תִקְרָאוּ לכם, כִּי אחד המורה שלכם – המשיח. הגדול שבכם יהיה משרתכם; כי כל־מי שירם את עצמו יושפל, וכל מי שהשפיל את עצמו יגבה.”